יום רביעי, 20 באפריל 2011

הקדוש ברוך הוא שואג כארי, או: קול ה' בכח?


תלמוד בבלי ברכות ג, א
דתניא: רבי אליעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי, שנאמר: 'ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו', וסימן לדבר: משמרה ראשונה - חמור נוער, שניה - כלבים צועקים, שלישית - תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה.


שאגה?!
ר' אליעזר, מגדולי התנאים, מלמדנו ששלוש פעמים בכל לילה יושב הקב"ה ושואג כארי. אלא מה? אף אחד, אולי חוץ מר' אליעזר, לא שמע אותו שואג אף פעם. מודע לקושי זה, מנסה ר' אליעזר לגרום לנו להטות את אוזננו, לכייל אותן לגלים הרגישים בהם נשמעת "שאגתו" של הקב"ה. מה לה לשאגה אם איננה ניתנת לשמיעה? מה משמעותה של שאגה אם אף אחד לא משגיח בה? האריה שואג בכדי לסמן את תחום שלטונו, לתחם את מלכותו. לשם מה שואג הקב"ה?!
מהם הסימנים לשאגה האלהית? חמור נוער, כלבים צועקים, תינוק יונק משדי אמו ואשה שמספרת עם בעלה. אין פה ולו דימוי אחד של גבורה, ולו דימוי אחד של עוצמה. החמור והכלב, מחיות הבית הנאמנות אך הפחות מוערכות, הן המבשרות את שאגתו האימתנית של בורא עולם? זאת ועוד, חשוב לשים לב שר' אליעזר קבע בתחילת דבריו שהקב"ה יושב ושואג כארי! אם הוא שואג כארי איך זה שאנחנו בסך הכל שומעים חמור נוער? כלבים צועקים? הלא דבר הוא!
אף הדימויים האנושיים שמביא ר' אליעזר לסמל את שאגת הבורא אינם סמלי עוצמה מקובלים. תינוק יונק משדי אמו, רגע אינטימי ויפה, ללא ספק, אך האם הוא ביטוי של עוצמה, או שמא הוא מבטא פגיעוּת, רכּוּת, שאיננה משתלבת כל כך טוב עם שאגה! גם אשה שמספרת עם בעלה, הגם שנשים יכולות, ופעמים רבות אף מבצעות בפועל מהלכים גדולים של הנהגה והובלה, אולם בל נשכח מי הדובר! הלא אצל חז"ל בכלל, ואצל ר' אליעזר בפרט, קשה לראות באשה דמות של מנהיגות, הובלה וכח (ראו מסכת סוטה כא, ב, לְמה מדמה ר' אליעזר את המלמד בתו תורה)! אולם גם אם נגיד שאכן יש כאן נסיון לתת דימוי של כח, שיכול לנבוע ממעיין נשי, אך האם "אשה מספרת עם בעלה" מרמז לשאגה? הלא מדובר באישון ליל, בזמן שהעולם כולו, ובכלל זה בני הבית, נמים, והאשה רוצה להמתיק סוד עם בעלה. זמן זה, שמשלב לחישות מפה לאוזן, הוא השאגה האלהית?

שאגה אלהית ובת קול
לדעתי ר' אליעזר מנסה ללמד אותנו לקח גדול על כוחה של שאגה אלהית. הסיפור הנדרש עד דק של תנורו של עכנאי מרמז לכך (בבא מציעא נט, ב). באחד מחילופי המהלומות הרוחניים באותו מעמד אנו שומעים:
"חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. מאי 'לא בשמים היא'? אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה 'אחרי רבים להטת'. אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני".
הרי לנו בת קול נוספת שזוכה להתעלמות מופגנת. האם, בעולמו של ר' אליעזר, בת הקול, או כל קול אלהי אחר, נדון להדהד בלא התייחסות אנושית? ראו גם את חתימתה של מסכת סוטה בתלמוד הירושלמי, שם מספרת בת הקול שראוי הוא ר' אליעזר שתשרה עליו רוח הקודש (והשוו בבלי סוטה מח, א וכן סנהדרין יא, א). האם בשל כך מצאנו שמעמדו של ר' אליעזר במסורת ההלכה התחזק, או שמא דווקא נחלש? האם אנחנו, "בני התמותה" הרגילים, רוצים לשמוע את השאגה האלהית? האם אנחנו רוצים שמלך מלכי המלכים ינהל את עולמנו הרוחני והגשמי?
אולי אפשר לומר שר' אליעזר, במימרתו החדה כתער, מלגלג לחכמי ישראל ומביע צער על בת הקול, על קול ה', שמהדהד בעולם ולית מאן דאשגח ביה.
כך למדו את סודה של בת הקול בחסידות (ראו דבריו של ר' אפרים מסדליקוב בשם סבו הדגול, הבעש"ט; דגל מחנה אפרים לפרשת ויקרא):
"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו וגו' (א, א). ופירש רש"י אליו היה מגיע הקול שהוא לבד שמע וכל ישראל לא שמעו, ויש לומר בזה בדרך רמז על פי ששמעתי מן אא"ז זללה"ה על הגמרא (אבות ו', ב') בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב וכו' [...] וביאר הוא ז"ל כי הבת קול הוא הרהורי תשובה הבאים לאדם בכל יום ומי שיש לו דעת תיכף כשבא לו הרהור תשובה אזי מבין הוא שזהו מן הכרוז שמכריזין שובו בנים שובבים ומיד מפשפש במעשיו ושב בתשובה שלימה אבל מי שאין בו דעת אינו מרגיש כלל בהרהור תשובה שבא לו ואינו פונה אליו כלל, וזה יש לומר שרומז רש"י בפירוש הפסוק ויקרא היינו מה שקוראין ומכריזין בכל יום שהוא הרהורי תשובה אל משה רק אליו מגיע הקול היינו מי שהוא בבחינת משה סוד הדעת אבל כל שאר ישראל שאינם בבחינת דעת לא ישמעו כלל את קול הכרוז כי אינו משים על לב כלל ההרהור תשובה הבא לו וקל להבין".
בת הקול נוכחת דרך קבע בעולמנו, כל הרהור רוחני, כל התעוררות תשובה, כל זיק ולחלוחית חיות שיש באדם – היא היא קול ה' ושאגתו. מי שומע אותה? זה כבר סיפור אחר.

על חמור, כלבים, ויצורים אחרים
אם אנחנו מבינים שר' אליעזר לועג לנו, ולא ממש מנסה לספק לנו מידע, אזי כל מימרתו צריכה להתפרש כאירוניה דקה ונוקבת.
שלוש דרגות, מלמדנו ר' אליעזר, יש בשאגת ה'. הדברים נלמדים מהפסוק עצמו: (1) ה' ממרום ישאג (2) וממעון קדשו יתן קולו (3) שאוג ישאג על נוהו. השאגה הראשונה מגיעה ממקור עליון, היא איננה ארצית. השניה, לעומתה, מתוחמת למקום אחד ממנו היא יוצאת, מקום מוכר, אך בעל רבדים שונים. יש למעון קדשו של ה' גם משמעות ארצית, בית המקדש, אך ללא ספק גם משמעות רוחנית ונשגבת יותר. הוא מקומו של העולם ואין העולם מקומו.
השלב השלישי הוא שאוג ישאג על נוהו. הקב"ה מחריב, או יותר נכון קורא להחריב את נוהו. למה צריך להחריב את הבית? כי הוא לא עוזר לעולם לשמוע את קול ה' שניתן ברובד השני של ההתגלות. ממילא, הרובד השלישי נוער לשמש מנגנון השמדה עצמי, ניתוק כל הקשרים של הדיבור הישיר בין עליונים לתחתונים, על רקע החדלון של הכוחות האצריים לפענח אל-נכון את דבר האל.
וכאן מתגלה סודה של מימרתו של ר' אליעזר. מי שמחפש למצוא רמז לשאגת האל צריך למצוא אותו בצעקות מהעולם הזה. למה? כי הקב"ה באמת קורא לעולם ומבשר לו. אך יש כל מיני בעלי אינטרס (כאותם כלבים המצווחים הב הב. ראו זוהר חדש אחרי מות עח, ב, שם מתפרשת מימרת ר' אליעזר בדרך זו ממש, ושישו מעיי שזכיתי לכוון לדברי הזוה"ק), או נבערים מדעת, שמתיימרים לא רק לשמוע את שאגת הבורא, כי אם גם לגאול את העולם על די יצירת "תיווך" בין הבורא לעולם הארצי. לפי ר' אליעזר מי שרוצה לשמוע את השאגה האלהית צריך לעלות למעלה, אליו, ולשמוע. מי שאיננו במדרגה של שומע השאגה מה לו להתבטא בכלל. בעולם האמת האבסולוטית של ר' אליעזר לגיטימי ביותר להביא ראיה מאמת המים, מהחרוב, ובעיקר מרוח הקודש. זאת כי האו באמת שומע את רוח הקודש.
חבריו של ר' אליעזר פחות מתלהבים מהקולות אותם הוא שומע. הם מתיימרים לפרש, לייצג, למסור את דבר האל להמון לא מכח שאגתו ודבריו, כי אם מכח שכלם. הם נוער וצועקים. זהו קולם.
לפי ר' אליעזר זו בדיוק ההוכחה שה' שואג. הלא יעלה על הדעת שדמויות אלה יובילו את העולם ויניהגו אותו? יעלה על הדעת שכך רוצה הקב"ה שעולמו יתנהל? לא ולא! לכן סימן לדבר שה' באמת שואג, רק שאף אחד לא שומע, הוא הייצוגים המזלזלים מעולם החי של צעקות ונעירות, כאילו יש להן ערך וחשיבות.
רק שני הדימויים האחרונים הם בעלי קונוטציה חיובית, אם כי גם כאן יש לשים אותם בערבון מוגבל. בשלב חורבן יש הרבה הרסנות, מחד גיסא, אולם ברכה גדולה יש בו מאידך גיסא. העדר היומרה לבטא את רצון האל היא ברכה גדולה לדעתו של ר' אליעזר. העדר היומרה לצעוק, לצווח ולהצהיר היא ברכה עצומה. תינוק יונק משדי אימו ללא צורך בהצהרה או ביומרה. זוהי דרכו של הטבע, הלא-מוסברת והלא-רציונלית.
אשה מספרת עם בעלה, לא אליו ולא עליו, כי אם עימו. האשה מנהלת דיאלוג עם בעלה. בדיאלוג אין יומרה לדעת את האמת, יש הבנה שאי אפשר לדעת את האמת אלא רק שניתן לשאוף אליה, על ידי תקיפת הסוגיה מזוויות שונות שלה.
מצד אחד זהו חורבן, כי בשלב זה קול ה' כבר לא נשמע אפילו בדמיון. אפילו אין מי שמתיימר לשמוע את קולו של הבורא. אולם קללה וחורבן אלה אינם אלא ברכה כי הם עוזרים לאדם למקם את עצמו במקומו הטבעי או כיונק משדי אימו, כמקבל פסיבי בעולמו של הבורא, או כמנהל דיאלוג בחשיכה עם דומים לו, בשקט וללא דקלרציות. כי הוא לא יודע מה ה' רוצה באמת ממנו.

פרקי רבי אליעזר -
פרקי דר' אליעזר, ונציה ש"ד (מתוך אתר hebrewbooks.org)

אז מה ר' אליעזר רוצה מאתנו?
ר' אליעזר חי בעולם שבו אם אינך ראוי להערכה לא תקבל אותה, אם מעמדך האישי איננו מאפשר לך להיות ברום המעלה – לא תהיה שם. צרכי הדור אינם מעלים ואינם מורידים, לנוכח האמת! עם זאת, ר' אליעזר, בהפוך על הפוך, מאוד דואג לבני דורו. הוא פשוט לא מאמין שאנשים בינוניים יכולים להועיל במשהו. מבחינתו, סוף החורבן, האשמורה השלישית, היא דווקא הישועה. החורבן של החורבן. החורבן, קרי חוסר שמיעת קול האל ושאגותיו, באה לידי סיום בסוף היומרה לשמוע את קול האל. יותר נמוך מזה כבר אי אפשר לרדת.
מעתה ואילך, מי שלא שומע לפחות כבר לא מתבייש לומר שאיננו שומע. הוא מתבייש לומר שהוא כן שומע. מצב זה מכשיר את הקרקע לאותם יחידים בני סגולה שאכן מסוגלים לשמוע את קול האל לפרוץ לתודעת הציבור, ולגאול אותו.
ר' אליעזר, כמו רבים רבים מגדולי עולם הרוח (מישהו אמר הגל?!) היה משוכנע שבשורתו היא האמת האלהית הצרופה, וכל הנושאים את שם האל ואומרים אחרת אינם אלא מכזבים בעם.
בפועל ניטלו ממנו כל סמכויות ההוראה, והוא נשאר בודד ומנודה, בשל התעקשותו על כך שרק חמור נוער וכלבים צווחים בשם ה' בדורו. את האמת שלו, עליה תעיד בת הקול, חובה עליו להגיד בכל מחיר.
מבחן ההיסטוריה מוכיח מי צדק, או שלא.

מו מו מו פרה גועה 
מה מה מה כבשה פועה 
מה הן אומרות לי 
מה הן שרות לי 
את שפת החיות 
אני לא מבינה 

הב הב הב נובח הכלב 
מיאו מיאו מיאו חתול מילל 
מה הם אומרים לי 
מה הם שרים לי 
את שפת החיות 
אני לא מבינה 

אבל אני שרה 
על פרה שגועה 
וכבשה שפועה 
אני שרה 
וכיף לי לשיר 
לה לה לה 

אה אי אה החמור נוער 
קוקוריקו התרנגול התעורר 
מה הם אומרים לי 
מה הם שרים לי 
את שפת החיות 
אני לא מבינה 

(סמדר שיר)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה